דברי תורה > חומש בראשית > וירא

תל חי לתורה - פרשת וירא מאמר נוסף

ציון בדש

 בפרשה זו מתוארים חלק מהניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו. החל מניסיון הכנסת {רדיפה אחרי} אורחים וכלה בניסיון הגדול מכולם – עקדת יצחק בנו.

יש חוט מקשר בין שני נושאים אלה [הכנסת אורחים ועקדת יצחק] למרות הפער הגדול בקושי הרגשי והפיזי.

החוט המקשר הוא מילה אחת –'חינוך'.

גודלו של חינוך, ערכו של חנוך, ומעלתהשל הדרך החינוכית.

פרשת סדום ועמורה שגם בה דנים השבוע,מבליטה את אישיותו של לוט. אדם שלמעשה גזור משני עולמות, עולמו של אברהם אבינו מצדאחד והעולם [להבדיל] של סדום מצד שני.  מהעולם הראשון הוא התנתק ולעולם השני הוא הצטרף.

לוט נפרד מאברהם על זה קראנו בשבועשעבר בפרשת לך לך : 'ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו אישמעל אחיו' [בראשית יג יא].

על הפסוק 'ויסע לוט מקדם',אומר רש'י: הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוקיו.

מדוע? הוא פשוט רואה את כל ככר הירדן '...כיכולה משקה כגן ה' כארץ מצרים...' [שם י]. כאשר הוא רואה את החומריות, את השפעהגדול שהעולם מזמן לו, הוא מוכן להתנתק מאברהם ושרה, מן האוירה, מן המורשת ומכל מהשהבית הזה מסמל.

לוט הצטרף אל ההיפך המוחלט. סדום,שבאה לכלות רגל מן השוק, שאיננה מוכנה להכניס אורחים או לקלוט מהגרים.

הוא היה מקרה מיוחד שהסכימו לקבלו[אולי בגלל רכושו הרב] וגם על זה אחר כך מקוננים ומתחרטים ואומרים: '....האחדבא לגור וישפוט שפוט עתה נרע לך מהם...' [שם יט ט].

פתאום אנשי סדום מתפקחים ושואלים מהעשינו? לא מספיק שנתנו לו דריסת רגל בתוכנו, אלא עוד מכניס אורחים – את המלאכיםהבאים להשחית את סדום.

שימו לב מזה חינוך. אע'פ  שלוט התנתק מאברהם, בכל זאת מה שראה משחרילדותו אצל אברהם [הכנסת אורחים] זאת - לא שכח. חינוך זה מושרש אצלו בעורקים ולאהצליח להתנתק לגמרי ממידתו של אברהם אבינו והיא גמילות חסדים והכנסת אורחים.

לכן, כאשר מגיעים המלאכים סדומה בערב,ולוט יושב בשער סדום, ולמרות שהוא שופט בסדום ומכיר היטב את חוקיה. עם כל זאת הואמתחנן לפני האורחים שיבואו אל ביתו ויאכלו אצלו ואף ילונו בביתו. 'ויפצר בם מאדויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו' [שם ג].

ולמרות שאנשי סדום נסבו על פתח ביתושל לוט כדי להרע לאורחים, הוא סיכן את עצמו וסרב לבקשתם אע'פ שידע שהדבר יכוללעלות לו בחייו.

ראו מה כוחו של חינוך.

יש כאן מוסר השכל לכולנו. גם אם אנורואים לעתים בן או בת שאינם הולכים בדרך שהיינו רוצים שילכו – ח'ו. אנא לאלהתייאש, לא להרים ידיים לעולם, כי ברגע שמשקיעים בחינוך בגיל הרך ועושים זאת עםכל הלב ועם כל הנשמה, ואם גם נותנים לילדים מופת ודוגמא אישית [כפי שאברהם ושרהנתנו לאחיין לוט], אפילו שהוא כבר מבוגר, וגם כבר עומד ברשות עצמו, ואף אם כלמחמדי תבל קורצים לו יותר מכל המורשת הרוחנית של אברהם ושרה, והוא עצמו חלק בלתינפרד מסדום, ואפילו תופש מקום בה כשופט, הנה מבצבץ ועולה ונובט אצלו השתיל הרך הזהשל חינוך להכנסת אורחים אותו ינק לוט בבית אברהם.

ראינו גם בתחילת הפרשה כיצד אברהםלוקח את 'בן הבקר הרך והטוב ויתן אל הנער...' - זה ישמעאל. ומדועישמעאל? הרי גם הוא היה שלושה ימים אחרי ברית מילה?  החסרים לאברהם משרתים? אלא אומר רש'י כדילחנכו למצוות.

כך חינך אברהם אבינו את ישמעאל, כךחינך את לוט ואנו רואים את התוצאות.

לוט עצמו לא הצליח לתת דוגמא אישית.כי כאשר הוא מפציר בחתניו לצאת מן העיר כי הופך הקב'ה את העיר, מה כתוב שם?'...ויהי כמצחק בעיני חתניו' [שם יד]. כי אפילו הוא עצמו היסס. הפסוקאומר עליו 'ויתמהמה....'. על המלה ויתמהמה יש טעם הנקרא שלשלת - והואבצורת 'זיגזג', וכך התנהג לוט. פשוט לקח לו הרבה זמן להאמין למלאכים.

לעומת זאת, בסיומה של הפרשה, כאשריצחק שואל את אביו בדרך להר המוריה '...הנה האש והעצים ואיה השה לעולה'[שם כב ז]?  מה עונה לו אברהם? '....אלוקיםיראה לו השה, לעולה בני...' [שם ח].

דהיינו אלוקים יזמן לנו כבר שה, ואםלאו אזי לעולה – בני. כלומר אתה תהיה הקרבן!

ומה אומר הפסוק לאלתר '...וילכושניהם יחדיו' [שם].

יצחק שומע בקול אביו, שומע בקולאלוקיו, הוא אינו מפקפק, כי שאב את אמונתו מאביו, המאמין האבסולוטי, כפי שאנוקוראים כל יום בתפילה: 'אתה הוא ה' האלוקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאורכשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך...' [נחמיה ט ז].

זהו כוחו של חינוך וזו כוחה של דוגמא אישית,כוח שאין למעלה הימנו.   


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים