דברי תורה > חומש ויקרא > אחרי מות

תל חי לתורה - פרשת אחרי מות

ציון בדש

 בתחילת הפרשה, מפורט סדר עבודתו שלהכהן הגדול ביום הכפורים.

נאמר במסכת יומא:

'שבעת ימים קודם יום הכפורים,מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין'. כלומר, מבודדים אותו מכל דבר אפשרי,שעלול להפריע לו בעבודת יום הכפורים, הן מבחינת טומאה והן מבחינות אחרות, כדי שלאתהיה תקלה -ח'ו ומכינים אותו בקפידה רבה לקראת היום הגדול - הוא יום הכפורים. המתח מגיע לשיאו,כאשר הוא נכנס לקדש הקודשים וכל העם מחכה בהתרגשות ובחרדה לצאתו בשלום מן הקודש.

אם נתבונן בתפילתו הקצרה של כהן גדולבקדש הקודשים, נמצא, שתכנה מורכב משש בקשות.

א.  שאם נגזר על השנהשתהיה שחונה, לפחות תהיה גשומה.

ב. שאל תכנס לפניהקב'ה תפלת עוברי דרכים לענין הגשם, בלבד, בעת שהעולם צריך לו.

ג.   שלא יצטרכו עםישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר.

ד.   שלא תפיל אשה אתפרי בטנה.

ה.  שיתנו עצי השדה אתתנובתם.

ו.    ולא יעדי עבידשילטן מדבית יהודה ('לאיסור שבט [מושלים] מיהודה. ברכת יעקב את יהודה בפר' ויחי).

נמצא, איפוא, שרוב התפילות מכוונותלפרנסה (גשם,תנובת השדה)ולוולד שיצא לשלום.

תפילה אחת - התפלה השניה, שלא תכנס לפניהקב'ה תפלת עוברי דרכים לענין הגשם נראית, לכאורה, לא במקומה ואף אינה בעלתחשיבות מרבית.

הרי מדובר בסך הכל בתפילה קצרה של הכהןהגדול, במקום הכי מקודש ואשר נכנס אליו יום בשנה בלבד.

לכן לכאורה, אין נראית לנו החשיבותהגדולה שיש לתפלת עוברי דרכים. זאת ועוד, כאשר עם ישראל כולו מתפלל במשך כל החרף,שלש פעמים ביום, משיב הרוח ומוריד הגשם וגם ותן טל ומטר לברכה. הכיתפלת עובר אורח, נחשבת יותר מתפלות כל עם ישראל כאחד?

מה עוד, שכל ישראל מחכים - ביום הזה ובשעה זו - בציפיה כה גדולה ובמתח רב ועצום,לצאתו של הכהן הגדול בשלום מן הקדש?!

אלא באים חז'ל ומוכיחים לנו שוב,כמה כח יש לדיבור. יש לו כח אדיר במיוחד, כאשר אדם בודד, שזקוק לדבר, מתפלל ומוציאאת מלותיו מעומק חדרי לבו.

עם ישראל כולו, אמנם מתפלל שלש פעמיםביום ומבקש גשמים, אך הוא עושה זאת מכח שיגרא דלישנא, דהיינו מתוך תפילה השגורהבפיו, ואין הוא תמיד מכוון היטב למה שיוצא מפיו.

לכן קיימת, איפוא, חשיבות מרובה לבקשתהכהן הגדול, שלא תכנס לפני הקב'ה תפלתו של עובר אורח לענין הגשם.

ראיתי באותו ענין שני פרושים יפים שלהרב הקדוש, רבי יוסף חיים זצ'ל.

בספר תהילים (כב) כתוב:

'אלי, אלי, למה עזבתני, רחוקמישועתי דברי שאגתי'.

ונשאלת השאלה, מדוע אכן הישועהמתמהמהת, כאשר עם ישראל מתפלל מדי יום, שתבוא הישועה והגאולה?

והתשובה: 'רחוק מישועתי דברישאגתי'. כאשר אנו מתפללים, אין אנו מכוונים עם כל הלב על מצב המקדש, עלהשכינה שבגלות, ועל הר ציון שחרב. אנו מכוונים יותר במה שקשור לבריאות, לפרנסהוכו'.

פרוש נוסף של הרב הקדוש לקוח מפרשת צו:

'...זאת תורת העלה, היא העלה עלמוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר, ואש המזבח תוקד בו' (ויקרא ו ב).

והרב מסביר: מתי התפילה עולה? רק כאשראדם מתפלל מכל עמקי נשמתו ואש המזבח תוקד בו, אז תפלתו נקראת היא העולה.

ישנו ספור חסידי על רבנו הקדוש ר' לוייצחק מברדיצ'ב זצ'ל.

פעם אחת, בתפילות יום הכפורים, היה הרבעצוב במשך כל התפלות. בנגוד להתלהבותו הרגילה, התפלל הרב בשקט ובעצבות. רק לאחרחזרת הש'צ של הנעילה, התחיל הרב לחייך וקרנו פניו.

כמובן שבהמשך התפילה (כולל ערבית והבדלה), התפלל כמנהגו בהתלהבות, באהבה ובמאורפנים.

כאשר נשאל לפשר הדבר, ענה, שהיה בשמיםקטרוג גדול על עם ישראל. ולמרות כל התפילות (ערבית, שחרית, מוסף ומנחה), לא עבר הקטרוג.

רק אחר חזרת הש'צ, אומרת אשהלחברתה בעזרת הנשים: אני בטוחה שהשנה תעבור עלינו ועל כל עם ישראל לטובה ולברכה.כאשר שאלה אותה חברתה, מנין הבטחון לכך? היא השיבה: הרי אפילו אם היינו עומדים מולנוכל וקשה־לב -חלילה, גם אז, אחרי כל כך הרבה תפילות ותחינות, היו נכמרים רחמיו ומוחל לנו... עלאחת כמה וכמה, שאנו עומדים ומתפללים מול אבינו שבשמים!?... הדברים עשו רושם כה עזבשמיים - אומרהרב, שמיד סר הקטרוג מעל עם ישראל. צאו וראו מה זה כח של דיבור.

מה שאנו צריכים ללמוד מכך, שנשתדללעבוד על עצמנו, להתפלל ביישוב הדעת, ולכוון היטב במילים שאנו מוציאים מפינו, ואזיש סיכוי שנצליח לפתוח שערי שמים, בעזרת השם.


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים